פס"ד בערר של ישוב גן הדרום בעניין עליה ברמת מליחות מים להשקייה

הרקע לערר וטענות הצדדים:

בפנינו ערר שהוגש על-ידי הישוב גן הדרום, שהינו מושב באיזור השפלה ליד העיר אשדוד, השייך למועצה אזורית גדרות. העורר טוען כי בשנים האחרונות חלה פחיתה משמעותית ביבולי מטעי העורר וחבריו ונתברר כי הירידה ביבולים נובעת מעליה ברמת המליחות במים המשמשים להשקיית הגידולים.

לעורר מספר בארות מהן הוא מפיק מים לשימושיו, למטרות חקלאיות ולצריכה ביתית. המים המופקים מחלק מהבארות סווגו (לטענתו), כמים מליחים ומים המופקים מחלק אחר של הבארות סווגו כמים שפירים. העורר טוען כי נמצא כי המים המופקים מהבאר נשוא ערר זה, אשר סווגו כשפירים, הינם בדרגת מליחות גבוהה, אשר גרמה לנזקים ליבולים. לכן ביקש העורר לפעול על מנת שיסווגו המים בהם הוא עושה שימוש כמליחים.

העורר טוען כי פנה לרשות הממשלתית למים ולביוב ("רשות המים") לאגף הממונה על רשיונות ההפקה, בבקשה לסווג את המים כמים מליחים. בתשובה שניתנה נקבע כי לא ניתן להיעתר לבקשה לשנות את סיווג המים מאחר שאין בתקנות המים התייחסות לדרגות מליחות במים מופקים בהפקה פרטית. לאחר שפנה העורר למנכ"ל רשות המים התקבלה התשובה לפיה שוני בתעריפי מים על פי מליחות קיים רק בתעריפים של חברת מקורות. לגבי מפיקים פרטיים הנושא לא אושר על ידי מועצת המים ולכן אין התייחסות לנושא בתקנות. לאור זאת אין אפשרות לשנות את סיווג המים.

העורר טוען כי טעמי המשיב להחלטות המנהליות על פי תשובתו לערר הם טעמים שונים מהטעמים שנמסרו לעורר בתשובות שנשלחו לעורר. לטענת העורר, שיקולים אלה לא נשקלו בזמן אמת ולא היוו שיקול בקבלת ההחלטה.

עוד טוען העורר כי למשיב סמכות לסווג את המים בהתאם להוראות סעיפים 23-24 לחוק המים. העורר טוען כי המשיב לא חלק בתשובות שניתנו לעורר על תוצאות הבדיקות או על היות המים מליחים. החלטתו נבעה אך ורק מהטעם שסבר שאין בסמכותו לסווג את המים כמליחים. לכן, מאחר שאין מחלוקת שטעם זה מקורו בטעות, טוען העורר כי דין הערר להתקבל. העורר טוען כי אין מקום לשמוע נימוקים חדשים להחלטה, שהועלו לראשונה רק בפני בית הדין למים ולא נדונו בעת קבלת ההחלטה. לכן טוען העורר שעל המשיב לסווג את המים כמים מליחים בשנים 2005-2006.

עוד טוען העורר שעל אף שאין הוראות בדין הקובעות את אופן סווג המים והגדרתם של מים מליחים נראה שאין מחלוקת שמים במליחות של כ- 400 מג"ל כלורידים הינם מים מליחים. קביעה זו עולה מנוסח רשיונות ההפקה המופקים על ידי המשיב לכלל המפיקים, הספקים והצרכנים בארץ. כן טוען העורר כי אין מחלוקת שמליחות המים בחודש מרץ 2005 עמדה על 417 מג"ל כלורידים. העורר טוען כי המליחות באקוויפר בחודש מרץ, אחרי הגשמים ולפני השקיית הקיץ, הינה נמוכה יותר מתקופות אחרות בשנה, מה שמלמד שככל הנראה בשנת 2005 הייתה המליחות במים גבוהה מ- 400 כלורידים מג"ל ובמרבית התקופה אף גבוהה מזו שנמדדה בבדיקת משרד הבריאות. בשנת 2005 לא נערכה בדיקה על ידי המשיב למליחות מקורות המים של העורר. העורר טוען כי משלא הייתה בפני המשיב התשתית העובדתית הראויה לשם סיווג המים באותו מועד, הרי שההחלטה שהתקבלה לסווג את המים בשנת 2005 כמים שפירים דינה להתבטל. לו היה המשיב נוהג כנדרש היה מגלה כי המים המופקים בבאר נשוא הערר הינם מליחים ומסווג את המים בהתאם, כך לטענת העורר. העורר טוען כי משנתגלה מצבם האמיתי של המים היה על המשיב לתקן את הסיווג ברישיון ההפקה כדי שהרישיון ישקף את המצב בפועל.

העורר טוען כי המשיב תולה יהבו על בדיקות מאוחרות יותר שלטענתו בבדיקות אלה ירדה המליחות מתחת ל- 400 מג"ל. לטענת העורר המשיב לא הביא כל ראיה לטענה זו וכל שמצוי בפני בית הדין היא הבדיקה משנת 2005 שמשקפת את המצב בשנת 2005 ואת המצב כפי שהיה בעת הוצאת רישיון ההפקה לשנת 2006.

לעניין המועדים טוען העורר כי פנה למשיב מיד כאשר התגלתה לו הטעות בסיווג המים ולכן לא איחר בפנייתו לתיקון סיווג המים ברישיונות ההפקה לשנים 2005-2006. באשר להגשת הערר טוען העורר כי הערר הוגש עוד בטרם נשלח החשבון הסופי של היטלי הפקה לשנת 2006 וזמן קצר לאחר קבלת החיוב לשנת 2005 ולכן הערר לא הוגש באיחור. לחילופין טוען העורר כי יש טעמים להארכת המועד להגשת הערר מאחר שהעורר ניזון מבדיקות שנערכות על ידי משרד הבריאות, שתוצאותיהן נשלחות למועצה האיזורית ולא לעורר עצמו. רק משערך העורר בירור לגבי נסיבות פחיתת היבול התברר לו כי המים מלוחים יותר משהיו ואז פנה למשיב. הערר הוגש זמן קצר לאחר קבלת תשובתו של המשיב לפניה.

המשיב טוען כי טענות העורר מתבססות על דגימה אחת של משרד הבריאות ביום 21.3.05.

כן טוען המשיב כי העורר פנה לראשונה למשיב באוגוסט 2006, שנה וחצי לאחר ממצאי דגימות משרד הבריאות וביקש תיקון רטרואקטיבי לתנאי רישיון ההפקה משנת 2005. שינוי רטרואקטיבי כזה אינו אפשרי באשר אין לו דבר עם סמכותו של המשיב להוציא רישיונות להפקת מים לפי סעיף 23 לחוק המים. לטענת המשיב, פניה שמגיעה למשיב שנה וחצי לאחר הדגימה מכשילה כל אפשרות לבחון את מצבה של הבאר בשנת 2005 בעת הרלוונטית להוצאת הרישיון.

כמו כן, טוען המשיב כי אין באפשרותו לדעת את הנסיבות שבהן נלקחה הדגימה בשנת 2005 על ידי משרד הבריאות. לטענת המשיב, החלטה על שינוי סיווג המים ברישיון ההפקה מתקבלת על בסיס שיקולים מקצועיים וראיות מצטברות ולא על סמך בדיקה אחת גבולית שמקורה במשרד ממשלתי אחר.

המשיב טוען כי מלבד בדיקת משרד הבריאות משנת 2005 בידי המשיב בדיקות מוקדמות ומאוחרות של מי הבאר בשנים 2003 עד 2007 שנלקחו על ידי דוגם של השירות ההידרולוגי אצל המשיב המראות כי איכות המים בבאר לאורך שנים רבות אינה עולה על 400 מ"ג כלור לליטר.

המשיב טוען כי בית הדין יכול לקבל כראיה את מסמך הבדיקות שצירף המשיב שעל בסיסו קיבל העד מטעם המשיב את החלטותיו, זאת משום שבית הדין יכול לקבל ראיה אף אם לא הייתה מתקבלת בבית המשפט. חוק המים קובע כי בית הדין למים אינו כפוף לדיני הראיות ורשאי לקבל כל ראיה וגם את נתוני תוצאות הבדיקות שצירף המשיב לתגובתו ועליהם מתבסס בקבלת החלטותיו במהלך עבודתו השוטפת. לעניין זה צירף המשיב לכתב סיכומיו מסמך ערוך של השירות ההידרולוגי בדבר נתוני תוצאות הבדיקות (נספח א').

המשיב טוען כי הוא עורך בדיקות מליחות במקורות המים אך זאת לשם תכנון משק המים ולא לשם קביעת סיווג מים ברישיונות ההפקה של מפיקים מבארות. השירות ההידרולוגי בשם המשיב עוסק בקביעת נתוני רקע הידרולוגיים לתכנון משק המים ולתכנון ניצול מקורות המים, קביעת הנתונים המשמשים בסיס לרישוי הפקה, לרבות איכות המים, פיקוח על הפעולות הדרושות לשמירת איכות וכמות המים לרבות הכנת פעולות החדרה ושאיבה, ייזום מחקרים הידרולוגיים, ריכוז ותיאום מחקרים של אחרים, מדידות מי תהום ומים עיליים, קביעת פוטנציאל המים, מעקב הידרולוגי אחר ניצול מקורות המים, מעקב אחרי מניעת זיהום מקורות המים וכדומה. לשירות ההידרולוגי אין חובה סטטוטורית לדגום את כל בארות ההפקה במדינת ישראל או את הבארות של העורר, מה גם שבדיקותיו לא מבוצעות לשם קביעת סיווג מים מליחים בבארות מפיקים פרטיים, אלא מטרת הבדיקות היא קביעת נתוני רקע הידרולוגיים לתכנון משק המים ולתכנון ניצול מקורות המים. לכן אי דגימת באר העורר בשנת 2005 לא נבעה מתקלה או פעולת המשיב שלא כנדרש.

המשיב טוען כי העורר הוא זה שמחויב לבצע דגימות של איכות המים במקור המים נשוא רישיונו על פי דרישה של המשיב. בשנת 2006 נדגמה הבאר ונמצא כי רמת המליחות לא עולה על 400 מיליגרם כלור לליטר.

המשיב טוען כי העורר מתבסס על דגימה אחת וממצא אחד של משרד הבריאות, שלא ידוע למשיב כיצד בוצעה אותה דגימה ובאיזה מכשור וציוד השתמשו ועל ידי מי בוצעה הבדיקה מטעם המשרד.

המשיב טוען גם כי העורר הציג למשיב בשנת 2006 את הבדיקה של משרד הבריאות משנת 2005, באיחור של כמעט שנתיים לאחר הבדיקה וכל שידע המשיב באותה עת הוא כי דגימות הבאר של העורר שבוצעו על ידי השירות ההידרולוגי באותה שנה הראו כי רמת המליחות אינה עולה על 400 מ"ג כלור לליטר. לכן טוען המשיב כי לא מצא מקום לשנות את סיווג המים למליחים ברישיון משנת 2006 ובוודאי לא לשנות רישיון משנת 2005 שחלף עבר מן העולם זה מכבר. כיום לא ניתן לחזור לאחור ולבדוק את הנתון הנטען ולכן לא ניתן לשנות את הסיווג רטרואקטיבית.

עוד טוען המשיב כי העורר לא מימש זכותו לערור על רישיון ההפקה במועד והגיש את הערר ביום 31.1.07 כאשר הערר מתייחס לחובות בגין היטל הפקה לשנת 2005. הודעת החיוב נשלחה לעורר ביום 30.8.06 וההשגות מתייחסות לתנאים שנקבעו ברישיון ההפקה של העורר לשנת 2005, אשר הוצא ביום 16.2.05. המשיב טוען כי הערר הוגש באיחור ויש לדחותו כבר מטעם זה. כן לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הערר.